Bava Kamma Daf 109 בבא קמא דַף 109

The Mishnah taught that if one stole from his father and swore to deny it, and his father died, he must return the theft to other heirs. The Gemara asks: נמחליה לנפשיה – let him forgive himself this payment, since a Mishnah taught that if the victim forgave the robber for the principal amount (but not the חומש), he need not pursue him to מדי!? Rebbe Yochanan answered that they reflect two opinions in a Baraisa, discussing someone who stole from a convert (and swore in denial), who died without heirs, where the payment is ordinarily given to Kohanim. If the robbery payment was converted to a standard debt, and then the גר died, Rebbe Yose HaGlili says that robber acquires the payment for himself (since the ger’s assets become hefker). Rebbe Akiva says he must still make the payment, so they disagree if a robber may “forgive” his payment. Rebbe Yochanan assumes the same machlokes applies where the robbery payment was not converted to a debt, and where the victim forgives the robber. Rav Sheishess objects to this interpretation, and instead explained that both Mishnayos are Rebbe Yose HaGlili; Rebbe Yose only allows the victim to forgive the robber, but a robber cannot forgive himself (except for the Baraisa’s case, where it was converted to a debt). Rava explains that both Mishnayos are Rebbe Akiva.

A Baraisa states: הרי שהיה גוזל כהן – Where the robber of a convert who died without heirs was a Kohen,

what is the source that he cannot say, הואיל ויוצא לכהנים – “Since [the robbery payment of a convert] goes to the Kohanim of the current mishmar, והרי הוא תחת ידי – and [this robbery] is already in my possession, יהא שלי – let it be mine, and not be divided with the mishmar”? The Baraisa presents two kal vachomers to indicate the Kohen should keep the entire payment, but refutes them, concluding that the payment is divided among the mishmar. The Gemara asks, since a passuk (brought below) teaches that a Kohen may always bring his own korban, then this Kohen may bring his korban asham, and the robbery payment is always awarded to whoever brings the asham!? Ultimately, it is derived through a gezeirah shavah (לכהן לכהן) from the law of שדה אחוזה – an ancestral field. If someone is makdish his field and does not redeem it, it is divided among Kohanim of the mishmar at the beginning of Yovel. A derashah teaches that even if a Kohen bought it before Yovel, it is still divided among the mishmar.

A Baraisa teaches: מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה – From where do we derive that a Kohen may come and offer his own korbanos at any time and any moment he wishes (even not while his mishmar is serving)? The passuk says: ובא בכל אות נפשו...ושרת – and [the Kohen] shall come whenever his soul desires…and minister. ומניין שעבודתה ועורה שלו – And from where do we derive that the reward for its service (i.e., its meat) and its hide belong to him? The passuk says: ואיש את קדשיו לו יהיו – and a man’s holies shall be his. The Baraisa says this teaches that even a בעל מום, who cannot perform avodah himself, and so cannot even appoint another Kohen to bring his korban (rather, it is given to the current mishmar), still retains the meat and hide for himself, since he is fit to eat kodashim.

למדנו במתני', הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש ואשם לבניו או לאחיו, והקשה הגמ', ואמאי נמחליה לנפשיה, מי לא תנן מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש אלמא בר מחילה הוא

אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי יוסי הגלילי הא רבי עקיבא דתניא, ואם אין לאיש גואל להשיב האשם וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים אלא בגזל הגר הכתוב מדבר, הרי שגזל הגר ונשבע לו ושמע שמת הגר והיה מעלה כספו ואשמו לירושלים, ופגע באותו הגר וזקפו עליו במלוה ומת זכה הלה במה שבידו דברי רבי יוסי הגלילי, ר' עקיבא אומר אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו, לרבי יוסי הגלילי לא שנא לנפשיה ל"ש לאחרים מצי מחיל, ולרבי עקיבא ל"ש לאחרים ולא שנא לנפשיה לא מצי מחיל, והגמ' דן בדבר דאפשר דיש לחלק בין לנפשיה ובין לאחרים

ת"ר הרי שהיה גוזל כהן מנין שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי יהא שלי, ודין הוא אי בשל אחרים הוא זוכה בשל עצמו לא כ"ש, רבי נתן אומר בלשון אחר ומה דבר שאין לו חלק בו עד שיכנס ברשותו כשיכנס לרשותו אינו יכול להוציאו מידו, דבר שיש לו חלק בו עד שלא יכנס ברשותו משנכנס לרשותו אינו דין דאין אחר יכול להוציאו מידו, לא אם אמרת בדבר שאין לו חלק בו שכשם שאין לו חלק בו כך אין לאחרים חלק בו, תאמר בגזל שכשם שיש לו חלק בו כך יש לאחרים חלק בו, אלא גזילו יוצא מתחת ידו ומתחלק לכל אחיו הכהנים, והגמ' מסיק דלמידין משדה אחוזה

תנו רבנן מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה, תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו ושרת, ומניין שעבודתה ועורה שלו, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, הא כיצד אם היה בעל מום נותנה לכהן שבאותו משמר ועבודתה ועורה שלו, והיינו אפילו בעל מום כיון שראוי לאכילת קדשי