Bava Kamma Daf 104 בבא קמא דַף 104

The Gemara brings the following discussion: שליח שעשאו בעדים – Concerning a shaliach which [the creditor] appointed with witnesses to collect his debt, Rav Chisda says הוי שליח – he is a legal shaliach, and the debtor is absolved of his debt after giving him the money (even if it never reaches his creditor). Rabbah says he is not a legal shaliach, (since the creditor never instructed the debtor to give him the money). Rav Chisda is challenged from our Mishnah, which taught that a robber (who swore falsely) cannot give payment to the victim’s shaliach. He must have been appointed with witnesses (otherwise, we could not refer to him as “his shaliach”), yet the robber cannot give him payment!? Rav Chisda answers: בשכירו ולקיטו – the Mishnah is dealing with [the victim’s] employee or companion (who usually acts as his shaliach), not a shaliach appointed with witnesses to collect the debt. Rebbe Yochanan and Rebbe Elazar ruled like Rav Chisda, and offered another explanation: בממציא לו שליח – the Mishnah is where [the victim] merely made a shaliach available to [the robber] without appointing him, and told the shaliach, “I have money with Ploni which he is not sending; offer him to bring it to me, for perhaps he has not found anyone with whom to send it.”

Rav Yehudah quoted Shmuel: אין משלחין מעות בדיוקני – A שומר should not send money back for the depositor with someone who only has a symbol proving he is the owner’s shaliach, ואפילו עדים חתומים עליה – even if witnesses are signed on [the symbol] as authentic, because this symbol does not prove he was appointed a shaliach to retrieve it. Rebbe Yochanan said that if witnesses are signed on it, he is established as a shaliach, and one may send the money with him. The Gemara asks how a depositor can retrieve his deposit through a shaliach according to Shmuel, and answers with a story: Rebbe Abba once sent Rev Safra to collect his debt, and Rava said he would give it to him if he had a receipt from Rebbe Abba stating "התקבלתי" – I have received payment through Rav Safra’s collection. Later, Rava said he would not even pay based on this receipt, since Rebbe Abba (an elderly man) may die before the payment, voiding the shelichus (since his assets belong to his heirs). Instead, Rava told him to acquire the money אגב ארעא – alongside land, i.e., the automatic transfer of movable items alongside a transaction of property. Rav Safra could then collect the debt as an owner.

The Mishnah taught that if the robber repaid the stolen principal, but not the additional fifth, he does not need to bring it to the victim. The Gemara infers that it is still owed: אלמא חומש ממונא הוא – We see that the additional fifth payment is a monetary obligation to the victim, and not just for atonement, and if the robber would die, his heirs would still owe it. A second proof is brought from the Mishnah, which taught that if the robber falsely swears to deny owing the חומש itself, he must pay an additional fifth of the חומש he denied. This proves the denial is a monetary one. A Baraisa also explicitly teaches that his heirs must pay the חומש. This is contradicted by a Baraisa which states that a son does not pay a חומש for his father’s robbery, although he pays the principal!? Rav Nachman answered, as the Gemara later explains, that the case is where the robber did not confess, and never became liable for a חומש. His son must pay the principal, because he himself confessed.

איתמר שליח שעשאו בעדים רב חסדא אמר הוי שליח, ופרש"י, ואם נאנסו בדרך פטור בעל הבית שנתנם לו, רבה אמר לא הוי שליח, רב חסדא אמר הוי שליח להכי טרחי ואוקמיה בעדים דליקו ברשותיה, רבה אמר לא הוי שליח ה"ק איניש מהימנא הוא אי סמכת סמוך אי בעית לשדוריה בידיה שדר בידיה, תנן לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו, האי שלוחו היכי דמי אי דלא עשאו בעדים מנא ידעינן אלא לאו דעשאו בעדים, תרגמא רב חסדא בשכירו ולקיטו, רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו שליח שעשאו בעדים הוי שליח, וא"ת משנתנו בממציא לו שליח דאמר ליה אית לי זוזי גבי פלניא ולא קא משדר להו איתחזי ליה, דלמא איניש הוא דלא משכח לשדורי ליה, א"נ כדרב חסדא בשכירו ולקיטו

אמר רב יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומים עליה, ורבי יוחנן אמר אם עדים חתומים עליה משלחין, אמרי לשמואל מאי תקנתא, כי הא דרבי אבא הוי מסיק זוזי בדרב יוסף בר חמא א"ל לרב ספרא בהדי דאתית אייתינהו ניהלי, כי אזל להתם אמר ליה רבא בריה מי כתב לך התקבלתי, א"ל לא, אי הכי זיל ברישא ויכתוב לך התקבלתי, לסוף אמר ליה אי כתב לך נמי התקבלתי לאו כלום הוא, דלמא אדאתית שכיב רבי אבא ונפלו זוזי קמי יתמי והתקבלתי דרבי אבא לאו כלום הוא, א"ל ואלא מאי תקנתא, זיל נקנינהו לך אגב ארעא ותא את כתוב לן התקבלתי

הגמ' מדייק ממתני' דחומש ממון הוא ואם מת משלמי ליה ליורשים, ותנן נמי נתן את הקרן ונשבע על החומש הרי מוסיף חומש על חומש אלמא חומשא ממונא הוא, ורמינהו, עדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש על גזל אביו בזמן שלא נשבע לא הוא ולא אביו, הוא ולא אביו אביו ולא הוא הוא ואביו מנין, ת"ל אשר גזל ואשר עשק והוא לא גזל ולא עשק, אמר רב נחמן לא קשיא כאן שהודה כאן שלא הודה, אי לא הודה קרן נמי לא משלם, וכי תימא הכי נמי דלא משלם והא מדקא מהדר אחומש למימרא דקרן משלם, אלא מאי לא הודה לא הודה אביו והודה בנו, ונחייב בנו חומש אשבועה דידיה, אמרי בשאין גזילה קיימת, והגמ' ממשיך לבאר אם אין גזילה קיימת אמאי משלם קרן, ומסיק דכבר עמד האב בדין אבל אין שבועה דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות, אי נמי שהיה דיסקייא של אביו מופקדת ביד אחרים