Bava Basra Daf 94 בבא בצרה דַף 94

The Mishnah on the previous Daf stated regarding a purchase of grain: הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה – [the buyer] accepts on himself a quarter-[kav] of impurities per se’ah purchased. Rav Ketina taught a Baraisa that the Mishnah refers to a רובע of קטנית – legumes which were mixed into the grain. The Gemara objects that one must also accept עפרורית – soil in purchased grain, because Rabbah said that if one removes a pebble from his friend’s granary, he must pay the value of wheat equal to the pebble’s volume. Since the owner could have sold the grain together with the pebble, removing it requires the owner to add wheat to when selling this grain. This proves one does accept soil in a grain purchase!? The Gemara answers that although one accepts a full רובע of קטנית, he accepts only less than a רובע of soil, not a רובע. The Gemara asks from a Baraisa teaching that a buyer of עדשים – lentils accepts a רובע of soil, and answers that lentils contain more soil, דמיעקר עקרי להו – because they are uprooted.

Rav Huna says: אם בא לנפות – if [the buyer] comes to sift the purchased grain, because it appears to have more than a רובע of impurities, מנפה את כולו – he may sift all of it, and the seller must compensate for all the impurities, including the רובע. Some say this ruling is דינא – the law, because one who pays for grain, אפירי שפירי יהיב – pays for good quality grain, with no impurities. Still, he ordinarily accepts impurities, because he does not bother sifting a se’ah to remove only a רובע. If there is more than a רובע of impurities, a person would bother to sift it, וכיון דטרח טרח בכוליה – and once he bothers to sift it, he sifts all of it. Therefore, when there is more than a רובע, the buyer does not accept any impurities.

Some say this ruling is קנסא – a penalty. Although a רובע of impurities in a סאה of grain is common, more than a רובע is uncommon, ואיהו הוא דעריב – so we suspect [the seller] intentionally mixed in the extra impurities, וכיון דעריב קנסוהו רבנן בכוליה – and since he mixed in the extra, the Rabbis penalized him to compensate for all the impurities.

Rav Huna was challenged from a Mishnah where two people deposited money with someone, one leaving one maneh, and the other leaving two maneh, and they later dispute who left two maneh. The Tanna Kamma says each receives a maneh, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו - and the [third maneh] is withheld until Eliyahu comes. This proves that although one is attempting to steal the third maneh, he is not penalized to lose his first maneh!? The Gemara answers that in that case, each one definitely owns a maneh, which we do not penalize, whereas here, מי יימר דלאו כוליה ערובי עריב – who is to say he did not mix in all the impurities? Therefore, he is penalized to replace all the impurities. The Gemara seeks to support Rav Huna from Rebbe Yose’s opinion in that Mishnah, who argues that if each receives a maneh, what does the deceiver stand to lose with his false claim? Instead, all the money is withheld until Eliyahu comes. This proves we do penalize even the amount he is entitled to. The Gemara rejects the proof, because there, ודאי איכא רמאי – there is definitely a deceiver trying to steal, so he is penalized, whereas here, perhaps he did not mix in any impurities, but an abnormally high amount was incidentally present.

במתני', (לעיל דף צג, עמוד ב) המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה, ובגמ', תאני רב קטינא רובע קטנית לסאה, ועפרורית לא, והאמר רבה בר חייא קטוספאה משמיה דרבה בורר צרור מגרנו של חברו נותן לו דמי חטין, קטנית רובע עפרורית פחות מרובע, ועפרורית רובע לא, והא תניא המוכר פירות לחברו חטין מקבל עליו רובע קטנית לסאה, שעורים מקבל עליו רובע נישובת לסאה, עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה, מאי לאו הוא הדין לחטים ולשעורין, שאני עדשים דמיעקר עקרי להו

אמר רב הונא אם בא לנפות מנפה את כולו, אמרי לה דינא ואמרי לה קנסא, אמרי לה דינא מאן דיהיב זוזי אפירי שפירי יהיב, ורובע לא טרח איניש יותר מרובע טרח איניש וכיון דטרח טרח בכוליה, ואמרי לה קנסא רובע שכיח יותר לא שכיח, ואיהו הוא דעריב וכיון דעריב קנסוהו רבנן בכוליה

ת"ש שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים, זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי, נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו, הכי השתא התם ודאי מנה למר ומנה למר, הכא מי יימר דלאו כוליה ערובי עריב, ת"ש מסיפא א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו, הכי השתא התם ודאי איכא רמאי הכא מי יימר דערובי עריב