Bava Basra Daf 8 בבא בצרה דַף 8

Rebbe opened storehouses of food during years of famine, but only allowed masters of Torah, Mishnah, Gemara, halachah, or Aggadah to enter, but not the ignorant, for fear that there were not enough provisions for everyone. Rebbe’s talmid, Rebbe Yonasan ben Amram, pushed his way in and asked for sustenance. Rebbe asked him if he was learned, and when Rebbe Yonasan said he was not, Rebbe responded: אם כן במה אפרנסך – “If so, based on what can I sustain you?” Rebbe Yonasan answered: פרנסני ככלב וכעורב – “Sustain me like a dog and a raven, whom Hashem sustains!” Rebbe gave him food but was later upset at having provided for an am haaretz. His son Rebbe Shimon suggested that this was perhaps Rebbe Yonasan, שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו – who does not want to ever benefit from the honor of Torah. This was found to be correct, and Rebbe then allowed everyone to receive sustenance. Rebbe’s original policy was based on his position: אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ – misfortune only comes to the world because of the unlearned. He proved this from a tax which was levied on Teveria, and when Rebbe refused to compel the Rabbis to contribute, the other townspeople fled, and the tax was canceled.

Ifra Hurmiz, mother of King Shapur, sent a pouch of gold dinarim to Rav Yosef and said: ליהוי למצוה רבה – “Let it be used for a great mitzvah.” Rav Yosef sat and investigated what might be called “a great mitzvah,” and Abaye said that since Rav Shmuel bar Yehudah taught: אין פוסקין צדקה על היתומים – we do not impose any tzedakah obligations on orphans, אפילו לפדיון שבוים – “even” for redeeming captives, this indicates that פדיון שבויים is a great mitzvah. Rava asked Rabbah bar Mari for the source of this principle, and he answered with a passuk listing impending calamities, which mentions those destined to die naturally, by the sword, by famine, and those destined for captivity. Rebbe Yochanan said each misfortune written is worse than the one before it. Death by the sword is worse than a natural death, because the body is disgraced. Death by hunger is worse still, because he suffers. [He also quotes pesukim proving the above]. שבי קשה מכולם – Captivity is worse than all [the others], דכולהו איתנהו ביה – because all of them are included in it.

The Gemara darshens the passuk: והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע – And the wise will shine like the shine of the firmament, זה דיין שדן דין אמת לאמתו – this refers to a judge who decides a perfectly truthful judgement. ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד – And those who make the many righteous will shine like the stars forever and ever, אלו גבאי צדקה – this refers to charity collectors, who cause others to righteously give tzedakah. A Baraisa explains that the first phrase refers both to a judge who judges truthfully and tzedakah collectors and explains the second phrase: אלו מלמדי תינוקות – this refers to teachers of children, who make them righteous by teaching them the correct path. Rav says that Rav Shmuel bar Shilas exemplifies such a teacher: Rav once found him in a garden and said: שבקתיה להימנותך – Have you abandoned your integrity? Rav was surprised to see him, since he was always faithfully teaching his students. Rav Shmuel responded: הא תליסר שנין דלא חזיא לי – “It has been thirteen years since I saw this garden, והשתא נמי דעתאי עלויהו – and even now, my mind is on [my students].” Ravina says that regarding the Rabbis, who themselves learn Torah, it is written: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו – and those who love Him will be like the sun going forth in its might. Tosafos says this refers to the sun in the time of Moshiach.

רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו, דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס, אמר לו רבי פרנסני, אמר לו בני קרית, אמר לו לאו, שנית, א"ל לאו, אם כן במה אפרנסך, א"ל פרנסני ככלב וכעורב, פרנסיה בתר דנפק יתיב רבי וקא מצטער ואמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ, אמר לפניו ר' שמעון בר רבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו, בדקו ואשכח, אמר רבי יכנסו הכל, רבי לטעמיה דאמר רבי אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ, כההוא דמי כלילא דשדו אטבריא, אתו לקמיה דרבי ואמרו ליה ליתבו רבנן בהדן, אמר להו לא, אמרו ליה ערוקינן א"ל ערוקו, עקרו פלגיהון דליוה פלגא, אתו הנהו פלגא קמי דרבי א"ל ליתבו רבנן בהדן, אמרו להו לא, ערוקינן ערוקו ערקו כולהו פש ההוא כובס שדיוה אכובס, ערק כובס פקע כלילא, א"ר ראיתם שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ

איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף, אמרה ליהוי למצוה רבה, יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מאי מצוה רבה, א"ל אביי מדתני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים, שמע מינה פדיון שבוים מצוה רבה היא, אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבוים מצוה רבה היא, א"ל דכתיב והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי, ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו, חרב קשה ממות, אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא, אי בעית אימא סברא האי קא מינוול והאי לא קא מינוול, ואבע"א קרא יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, רעב קשה מחרב, איבעית אימא סברא האי קא מצטער והאי לא קא מצטער, איבעית אימא קרא טובים היו חללי חרב מחללי רעב, שבי קשה מכולם דכולהו איתנהו ביה

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו', זה דיין שדן דין אמת לאמתו, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, אלו גבאי צדקה, במתניתא תנא והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות, כגון מאן, אמר רב כגון רב שמואל בר שילת דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא, א"ל שבקתיה להימנותך, אמר ליה הא תליסר שנין דלא חזיא לי והשתא נמי דעתאי עלויהו