Bava Basra Daf 72 בבא בצרה דַף 72

The Gemara proves that Rebbe Shimon cannot hold like Rebbe Akiva (that מוכר בעין יפה מוכר) from a Baraisa: if someone is makdish three trees planted in a density of ten trees per בית סאה, it is considered a field of trees, and the land and trees between them are also hekdesh. Therefore, it is redeemed at the rate for a שדה אחוזה – ancestral field (i.e., an area for planting a chomer of barley for fifty shekels divided between forty-nine years), not according to their value. If there was less or more space between the three trees (so it is not a proper field of trees), או שהקדישן בזה אחר זה – or if he was makdish them one after the other (not simultaneously), the land and trees between them are not hekdesh, so the hekdesh trees are redeemed according to their market value. This Baraisa, which holds that being makdish two trees does not automatically make the land hekdesh, cannot follow Rebbe Akiva’s view, that even a sale is made בעין יפה, nor even the Rabbonon, who agree that hekdesh is made בעין יפה, and land would be included with two trees. Therefore, it must be Rebbe Shimon, and he must hold that even hekdesh is made בעין רעה.

In a Baraisa, Rebbe Yehudah and Rebbe Shimon say that if someone purchases a field from his father, was makdish it, and then his father died, it is still redeemed at the rate of a שדה אחוזה, because the passuk says: "ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו" – but (if one is makdish) his acquired field that is not of his ancestral fields, which they darshen: שדה שאין ראויה להיות שדה אחוזה – only a field which was not fit to be an ancestral field is considered an acquired field (and redeemed at market value). יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה – That excludes this field, which is fit to be an ancestral field, since he inherits it when his father dies. Rebbe Meir says this is considered an acquired field, and the passuk excludes where the father died before he was makdish it, because he was makdish an ancestral field. The Gemara assumes that Rebbe Shimon and Rebbe Yehudah hold the passuk excludes even their case, משום דאזלי בתר פדיון – because they follow the time of redemption, and the father died before the redemption in their case. [This contradicts the סיפא of the above Baraisa, which was attributed to Rebbe Shimon]

The Gemara answers that although they generally do not follow the time of redemption, they see an indication in the passuk that it excludes even their case.

Rav Huna said: חרוב המורכב וסדן השקמה – a grafted carob tree or a pruned sycamore tree תורת אילן עליו ותורת קרקע עליו – has the status of a tree and has the status of land. It has the status of a tree, דהיכא דאקדיש או זבין שני אילנות והאי יש לו קרקע – where one was makdish or sold two trees plus this carob or sycamore, [the recipient] receives land along with the trees, because we consider the carob as a tree, for a total transaction of three trees. It has the status of land, דלא מזדבן אגב ארעא – in that it is not sold along with land, as opposed to ordinary trees. Rav Huna also said: עומר שיש בו סאתים – a sheaf of grain which contains two se’ah, תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו – has the status of a sheaf and has the status of a large heap. It is considered a “sheaf” in that if it is forgotten with two other sheaves, they are considered three forgotten sheaves and are not left for the poor as שכחה. It is considered a “heap” in that if it is forgotten alone, it is not שכחה.

ומי מצית מוקמת לה לר' שמעון כר' עקיבא, והא תניא הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה, הרי הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהם, לפיכך כשהוא פודה פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, פחות מכאן או יותר על כן או שהקדישן בזה אחר זה, הרי זה לא הקדיש לא הקרקע ולא את האילנות שביניהם, לפיכך כשהוא פודה פודה את האילנות בשוויהן, ולא עוד אלא אפילו הקדיש את האילנות וחזר והקדיש את הקרקע כשהוא פודה פודה את האילנות בשוויהן וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, מני, אי רבי עקיבא הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש, אי רבנן הא אמרי מוכר הוא דבעין רעה מוכר אבל מקדיש בעין יפה מקדיש, אלא פשיטא רבי שמעון היא, ורבי שמעון אליבא דמאן, אי אליבא דר"ע הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש, אלא פשיטא אליבא דרבנן וקא סבר ר"ש כי היכי דמוכר בעין רעה מוכר מקדיש נמי בעין רעה מקדיש ומשייר ארעא

תניא מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואחר כך מת אביו מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה, ת"ל ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו, שדה שאין ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה דברי רבי יהודה ורבי שמעון, רבי מאיר אומר מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואח"כ הקדיש מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה, תלמוד לומר ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו, שדה שאינה שדה אחוזה, יצתה זו שהיא שדה אחוזה, ואילו רבי יהודה ורבי שמעון היכא דמת אביו ואחר כך הקדישה לא צריכי קרא, כי אצטריך קרא היכא דהקדישה ואחר כך מת אביו, מנא להו אי מהאי קרא אימא לכדרבי מאיר הוא דאתא אלא לאו משום דאזלי בתר פדיון, (וזה סותר סיפא דברייתא דלעיל דמוקי הגמ' כר' שמעון ולא אזיל בתר פדיון) אמר רב נחמן בר יצחק לעולם בעלמא רבי יהודה ורבי שמעון לא אזלי בתר פדיון (כברייתא הנ"ל) והכא קרא אשכחו ודרוש, א"כ לכתוב קרא ואם את שדה מקנתו אשר לא אחוזתו אי נמי שדה אחוזתו מאי אשר לא משדה אחוזתו את שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה

אמר רב הונא חרוב המורכב וסדן השקמה תורת אילן עליו ותורת קרקע עליו, תורת אילן עליו דהיכא דאקדיש או זבין שני אילנות והאי יש לו קרקע, תורת קרקע עליו דלא מזדבן אגב ארעא, ואמר רב הונא עומר שיש בו סאתים תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו, תורת עומר עליו דשני עומרים שכחה, שנים והוא אינן שכחה, תורת גדיש עליו דתנן עומר שיש בו סאתים שכחו אין שכחה