Bava Basra Daf 60 בבא בצרה דַף 60

The next Mishnah states: לא יפתח אדם לחצר השותפין – A person may not open into a jointly owned courtyard, פתח כנגד פתח – a doorway directly opposite a doorway, וחלון כנגד חלון – or a window directly opposite a window, even if he has a chazakah, for the sake of modesty. Rebbe Yochanan says this is derived from the passuk: וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו – and Bilam raised his eyes and saw Yisroel dwelling according to its tribes and blessed them. מה ראה – What did he see that inspired this blessing? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה – He saw that the openings of their tents were not opposite one another, אמר ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה – and said, “These people are worth for the Shechinah to rest upon them.”

The Gemara relates that when the second Beis Hamikdash was destroyed, many Jews resolved to no longer eat meat or drink wine. They explained to Rebbe Yehoshua: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח – “Shall we eat meat, from which they sacrifice [korbanos] on the מזבח, and shall we drink wine, which is poured on the מזבח, and now has ceased?!” He responded that if so, we should not consume bread, since flour was used in מנחות, nor fruit, which was brought as ביכורים, nor even water, since the ניסוך המים had ended. They were silent, and he said: בני בואו ואומר לכם – Come, my sons, and I will explain to you what you should do. שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר – Not to mourn at all is impossible, שכבר נגזרה גזרה – because the decree to destroy the Beis Hamikdash was decreed and carried out. ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר – Yet, to mourn excessively is impossible, שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה – because we do not make decrees on the public which most of the public cannot withstand. He proceeded to enumerate the decrees enacted by the Sages for mourning the חורבן.

Rebbe Yehoshua told them that the Sages said: סד אדם את ביתו בסיד – a person plasters his house, ומשייר בו דבר מועט – and leaves over a small [area] without plaster. This is explained to be a square אמה, and opposite the door. A person should prepare a meal but leave out one item, such as כסא דהרסנא, a dish made of fish fried in its oil with flour. A woman may fully adorn herself, but leave out something small, such as leaving בת צדעא – the hair on her temple, which used to be removed. These practices of mourning have a basis in the passuk: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי וגו' – If I forget you, Yerushalayim, let my right hand wither! May my tongue cleave to the roof of my mouth, etc.

Rav Yitzchak explains the end of the passuk, about setting Yerushalayim "על ראש שמחתי" – above my highest joy, as אפר מקלה שבראש חתנים – ashes on the heads of grooms, which is placed where תפלין are worn on the head. Rebbe Yehoshua concludes: וכל המתאבל על ירושלים – And anyone who mourns for Yerushalayim, זוכה ורואה בשמחתה – will merit to witness its ultimate rejoicing.

במתנ', לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח, וחלון כנגד חלון, היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים, אבל פותח הוא לרה"ר פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, היה קטן עושה אותו גדול ואחד עושה אותו שנים

ובגמ', מנהני מילי א"ר יוחנן דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, מה ראה ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה

ת"ר כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, נטפל להן ר' יהושע אמר להן בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין, אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל, נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל, אמר להם א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות, אפשר בפירות, פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים, אפשר בפירות אחרים, מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים, שתקו אמר להן בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה, והגמ' ממשיך לבאר התקנות של אבילות על החורבן

אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט, וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה, אמר רב חסדא כנגד הפתח, עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט, מאי היא, אמר רב פפא כסא דהרסנא, עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, מאי היא, אמר רב בת צדעא, שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי וגו', מאי על ראש שמחתי, אמר רב יצחק זה אפר מקלה שבראש חתנים, א"ל רב פפא לאביי היכא מנח לה במקום תפילין, שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר, וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר שמחו את ירושלים וגו'