Bava Basra Daf 49 בבא בתרא דַף 49

Rav Nachman said that if witnesses who signed on a document later say: אמנה היו דברינו – “Our signed [testimony] on the loan document was actually only about one written on trust (i.e., no loan was made, but the שטר was entrusted with the lender to use after lending), אין נאמנין – they are not believed, and the שטר is assumed to be valid. The Rashbam explains that כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד – once [each witness] related “testimony” by signing the שטר, he cannot retract and relate [conflicting testimony] to invalidate the שטר. Secondly, since it is forbidden to possess such a fraudulent שטר, the witness cannot testify that he signed it, because אין אדם משים עצמו רשע. If the witnesses say: מודעא היו דברינו – our signed [testimony] was after a notification from the owner that his transaction was made under duress (and invalid), אין נאמנין – they are not believed. Mar bar Rav Ashi says: מודעא היו דברינו נאמנין – if they say, “Our signed [testimony] was after a מודעא, they are believed, שזה ניתן ליכתב – because this שטר is allowed to be written to save the owner from those pressuring him and is not an act of רשעות. The Rashbam further explains that he does not consider this testimony a retraction of their initial testimony, but addition information.

The Mishnah on Daf 42a taught that a man cannot establish a chazakah in his wife’s property. This seems obvious, since he is entitled to its produce, so the Gemara explains the case is where he relinquished his right, by writing: דין ודברים אין לי בנכסייך – “I have no claim nor argument regarding your property.” Since this language cannot relinquish a right one already has, the case is where he wrote it while she was an arusah, before he acquired the right to her produce. Rav Kahana taught this is effective: נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר – an inheritance coming to a person from elsewhere (i.e., Rabbinically), אדם מתנה עליה שלא יירשנה – he can stipulate not to inherit it. This is effective because of Rava’s principle: כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זאת – anyone who says, “I do not want this Rabbinic enactment made for my benefit,” כגון זאת – such as “this case,” שומעין לו – we listen to him. Rava was referring to Rav’s ruling: יכולה אשה שתאמר לבעלה – a woman may tell her husband, איני ניזונת ואיני עושה – “I will not receive food from you, and I will not work and give you my income.”

The Mishnah taught that a husband cannot establish a chazakah in his wife’s property to prove she sold it to him. הא ראיה יש – this implies that proof (e.g., testimony) that she sold it to him is effective, and the sale is valid. The Gemara asks: תימא נחת רוח עשיתי לבעלי – she should be able to say, “I made this sale only to please my husband, but did not sincerely agree to sell it”!? This is seen from a Mishnah, which states that if someone bought property from a man and then from his wife (to acquire the lien she has on it for her kesubah), the sale is void, because her consent was only to please her husband.

The Gemara ultimately explains that the above Mishnah only applies to his properties, on which she has a lien for her kesubah, and the husband would object to her refusal to sell her collection rights. Our Mishnah refers to her own נכסי מלוג, which she would only agree to sell if she sincerely wants to.

א"ר נחמן העדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים, ופרשב"ם, כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, וגם כיון שאסור לקיים שטר אמנה אין אדם משים עצמו רשע, מודעא היו דברינו אין נאמנין

ומר בר רב אשי אמר אמנה היו דברינו אין נאמנין, מודעא היו דברינו נאמנין, מאי טעמא, שזה ניתן ליכתב וזה לא ניתן ליכתב, ופרשב"ם דלרב אשי אין זה חוזר ומגיד אלא מוסיף על עדותו

במתני', (לעיל דף מב, עמוד א) ולא האיש חזקה בנכסי אשתו, פשיטא כיון דאית ליה לפירא פירא הוא דקאכיל, לא צריכא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך, וכי כתב לה מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקות ממנה לא אמר כלום, אמרי לה דבי רבי ינאי מתניתין בכותב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא, דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה, וכדרבא דאמר רבא כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זאת שומעין לו, מאי כגון זאת, כדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה

הא ראיה יש, תימא נחת רוח עשיתי לבעלי, מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אלמא אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי, הכא נמי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי, הא איתמר עלה אמר רבה בר רב הונא לא נצרכה אלא באותן ג' שדות אחת שכתב לה בכתובתה ואחת שיחד לה בכתובתה ואחת שהכניסה לו שום משלה, למעוטי מאי, אילימא למעוטי שאר נכסים כל שכן דהויא ליה איבה דאמר לה עיניך נתת בגירושין ובמיתה, אלא למעוטי נכסי מלוג