Bava Basra Daf 34 בבא בתרא דַף 34

A man grabbed a silver bar from someone, and the case came before Rebbe Ami. One witness testified to the grabbing, and the defendant responded: אין חטפי ודידי חטפי – “Yes, I grabbed it, but I grabbed that which is mine.” Rebbe Ami wondered how to rule: Had two witnesses testified that he grabbed it, he could not claim it is his, and must return it. Here, since there is only one witness, he could have denied his testimony, and has a מגו to be believed that it is his. Still, he cannot keep it, since if he would deny the עד’s testimony, he would have to swear that he did not grab it, which undermines his מגו. He cannot swear against the עד, because he admitted he did grab it. He cannot swear that the bar belongs to him, because that is not the shevuah imposed by the witness. Rebbe Abba, who was sitting there, said that the defendant is someone who must swear, and cannot, וכל המחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם – and anyone who is obligated to swear and cannot, must pay. The witness’s testimony is accepted as fact.

On the previous Daf, the above ruling was used by the Sages before Abaye to rule on another case, where a מחזיק attempting to prove his chazakah only produced a single witness testifying that he used the property for three years. Since he had to return the property (having failed to bring two witnesses), he should also have to pay for the produce, since a single witness testified that he consumed it, and he admitted that he did, but merely claimed it was his. Abaye responded that this case is different: התם סהדא לאורועי קאתי – there, in Rebbe Abba’s case, the witness is coming against the defendant, because if a second witness had corroborated the testimony, he would have to return the נסכא. הכא לסיועי קא אתי – Here, however, [the witness] is coming to support the מחזיק by testifying he has a chazakah, כי אתא אחרינא מוקמינן לה בידיה – because had another witness come with him, we would establish [the property] in [the מחזיק’s] possession. Although he cannot keep the property (lacking a second witness), this single witness does not obligate him to swear about the produce.

Two people argued over ownership of a boat in no one’s possession, in which case Rav Nachman later rules "כל דאלים גבר" – Beis Din withdraws, and whoever is stronger wins. One litigant asked Beis Din to seize the boat while he seeks supporting witnesses, so the other party should not sell it. Rav Huna said: תפסינן – we seize the boat, and Rav Yehudah said לא תפסינן – we do not seize it. The Rashbam explains that this dispute hinges on the next: The litigant failed to find witnesses, and asked Beis Din: אפקוה וכל דאלים גבר – release [the boat], and the law will again be whoever is stronger wins. Rav Yehudah said: לא מפקינן – we do not release it, because once it is Beis Din’s possession, they cannot release it into a circumstance where the fraudulent claimant might prevail. Therefore, Rav Yehudah said Beis Din may not seize it initially, because it prevents the true owner from retrieving it through כל דאלים גבר. Rav Pappa said: מפקינן – we release it, because their original seizure was with the intent to release it afterwards. Rav Huna agrees, and therefore holds Beis Din may seize it initially, since the seizure will not harm the true owner. The halachah follows Rav Yehudah on both accounts.

ההוא גברא דחטף נסכא מחבריה, אתא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב ר' אבא קמיה אייתי חד סהדא דמיחטף חטפא מיניה, אמר ליה אין חטפי ודידי חטפי, אמר רבי אמי היכי נידיינוה דייני להאי דינא, לישלם, ליכא תרי סהדי, ליפטריה, איכא חד סהדא, לישתבע, הא אמר מיחטף חטפה וכיון דאמר דחטפה הוה ליה כגזלן, אמר רבי אבא הוי מחויב שבועה שאינו יכול לישבע, וכל המחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם

לעיל (דף לג, עמוד ב) בענין מי שיש לו רק עד אחד על השני חזקה שאכל, הגמ' הביא הך דנסכא דרבי אבא לראי' דצריך לשלם הפירות שאכל, כיון שאין לו עדים על החזקה ומודה שאכל הפירות, א"ל אביי מי דמי התם סהדא לאורועי קאתי כי אתי אחרינא בהדיה מפקינן לה מיניה, הכא לסיועי קא אתי כי אתא אחרינא מוקמינן לה בידיה

ההוא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי, האי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא, אתא חד מינייהו לבי דינא ואמר תיפסוה אדמייתינא סהדי דדידי היא, תפסינן או לא תפסינן, רב הונא אמר תפסינן, רב יהודה אמר לא תפסינן, אזל ולא אשכח סהדי, אמר להו אפקוה וכל דאלים גבר, מפקינן או לא מפקינן, רב יהודה אמר לא מפקינן, רב פפא אמר מפקינן, והלכתא לא תפסינן והיכא דתפס לא מפקינן