Bava Basra Daf 31 בבא בצרה דַף 31

Two people disputed the ownership of a property, each one claiming של אבותי – “It was my forefathers’ property.” Witnesses testified that it belonged to one party’s fathers, and other witnesses testified that the other party had used the land for the three years of chazakah. Rabbah ruled: מה לו לשקר – What gain is there for [the occupant] to lie? אי בעי אמר ליה מינך זבנתה ואכלתיה שני חזקה – If he wanted to, he could have told [the other litigant], “I bought it from you, and used it for the three years of chazakah.” Since he could have retained the property with this false claim, he is believed to say that it was his fathers’. Abaye said to Rabbah: מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן – we do not say to believe a litigant based on the argument of “what gain is there for me to lie” in the place of witnesses contradicting his claim, because it is known to be false. The Rashbam says that Rabbah accepted Abaye’s argument.

In the above court case, the occupant then told the other, “Yes, it is true that the land once belonged to your fathers, but I purchased it from them. והאי דאמרי לך דאבהתי – And this that I told you that it was my fathers’, דסמיך לי עלה כדאבהתי – I meant that I was confident about its ownership as if it was my fathers’,” not that they literally owned it. With this new claim, his chazakah would award him the property. Ulla said: טוען וחוזר וטוען – one may make a claim and change and make another claim to reinterpret his original statement (against its apparent meaning), but the Nehardeans said he cannot. Ulla agrees that if the occupant explicitly said, “It was my fathers’ and not your fathers’,” he cannot reinterpret it. Similarly, if he left Beis Din, and only reinterpreted it after returning, he is not believed, because it is apparent that someone advised him to make this reinterpretation.

The Nehardeans agree that if the occupant reinterpreted his claim as "של אבותי שלקחוה מאבותיך" – it was my fathers’, who bought it from your fathers,” it is accepted, because it does not contradict his initial claim at all.

Two men disputing a property each claimed they inherited it, and also used it for three years. Witnesses testified that it belonged to one party’s fathers, and he had used it for three years, and other witnesses testified that the other party had used it those three years, contradicting the first pair. Rav Nachman said the contradictory testimonies about chazakah are canceled, and the land is given to the party whose witnesses testified it was his fathers’. Rava protested: הא עדות מוכחשת היא – but this is contradicted testimony! Since one pair of witnesses lied, and is disqualified for all testimony, their other testimony also cannot be accepted!? Rav Nachman responded: נהי דאיתכחש באכילתה – although [the testimony] was contradicted regarding usage, באבהתא מי אתכחש – was it contradicted regarding fathers’ ownership? The Gemara suggests this machlokes parallels another. If two pairs of witnesses contradict each other, Rav Huna says: זו באה בפני עצמה ומעידה – this [pair] may come alone and testify elsewhere, וזו באה בפני עצמה ומעידה – and that [pair] may come alone and testify elsewhere. Neither is disqualified, because they retain their former status out of doubt. Rav Chisda said: בהדי סהדי שקרי למה לי – why should I be [involved] with lying witnesses? Neither pair can testify again, since one of them lied.

The Gemara responds that Rav Huna may agree that regarding this very testimony, the entire testimony is invalidated since part was contradicted.

זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, האי אייתי סהדי דאבהתיה היא, והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה, אמר רבה מה לו לשקר אי בעי א"ל מינך זבנתה ואכלתיה שני חזקה, א"ל אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן

ממשיך הגמ', הדר א"ל אין דאבהתך היא וזבנתה מינך, והאי דאמרי לך דאבהתי דסמיך לי עלה כדאבהתי, טוען וחוזר וטוען או אין טוען וחוזר וטוען, עולא אמר טוען וחוזר וטוען, נהרדעי אמרי אינו טוען וחוזר וטוען, ומודי עולא היכא דא"ל של אבותי ולא של אבותיך דאינו טוען וחוזר וטוען, והיכא דהוה קאי בי דינא ולא טען ואתא מאבראי וטען אינו חוזר וטוען, מאי טעמא טענתיה אגמריה, ומודו נהרדעי היכא דאמר ליה של אבותי שלקחוה מאבותיך דחוזר וטוען

זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכלה שני חזקה, והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה, אמר רב נחמן אוקי אכילה לבהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא, א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא, אמר ליה נהי דאיתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש, לימא רבא ורב נחמן בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא קמיפלגי דאיתמר ב' כתי עדים המכחישות זו את זו אמר רב הונא זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה, ורב חסדא אמר בהדי סהדי שקרי למה לי, לימא רב נחמן דאמר כרב הונא ורבא כרב חסדא, אליבא דרב חסדא כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי אליבא דרב הונא, רב נחמן כרב הונא, ורבא עד כאן לא קאמר רב הונא אלא לעדות אחרת אבל לאותה עדות לא