Bava Basra Daf 30 בבא בצרה דַף 30

Someone challenged a person occupying a house which was formerly his, and the occupant responded, “I bought it from you, and established a chazakah by using it for three years.” The first owner countered: בשוקי בראי הואי – “I was in faraway markets during the three years (where news from this town does not reach), and was unaware that you were occupying my property, so I did not protest.” However, the occupant told the former owner that there are witnesses who could testify that he returned every year for thirty days, and certainly became aware of the occupancy, and should have protested during that final month. The original owner replied: תלתין יומי בשוקאי הוה טרידנא – “The entire thirty days, I was preoccupied with my market business, and never discovered your occupancy.” Rava ruled: עביד איניש דכל תלתין יומי טריד בשוקא – a person often is preoccupied with the market for a full thirty days, and his claim is credible.

Someone challenged a person occupying a property which was formerly his, and the occupant said: מפלניא זבינתה דאמר לי דזבנה מינך – “I purchased it from Ploni, who told me he purchased it from you.” The former owner replied: את לאו קא מודית דהאי ארעא דידי היא – “Do you not admit that this land was once mine, ואת לא זבינתה מינאי – and you did not purchase it from me (nor could you claim to have done so, since you have no שטר or chazakah to support that claim)? זיל לאו בעל דברים דידי את – Go out of the property, you are not my litigant!” Rava ruled that the original owner is correct. The Rashbam explains that although he did not have witnesses that the property was ever his, the occupant’s admission is sufficient evidence that it was. Although the occupant had a שטר proving that he purchased the property from the middle person, it does not prove his ownership, since there is no evidence that his seller owned it. Therefore, even if the occupant was there for three years, his chazakah would be ineffective, as a חזקה שאין עמה טענה – chazakah without a viable claim to ownership.

In another incident, an occupant told a former owner he had bought the land from Ploni, and also occupied the land for three years. The challenger responded that Ploni is a robber who never owned the land, and the occupant countered: והא אית לי סהדי דאתאי אימלכי בך – “But I have witnesses to testify that I came to ask you about purchasing the land from Ploni, ואמרת לי זיל זבין – and you told me, ‘Go, buy it,’ proving that he did acquire the land from you!” The challenger replied: השני נוח לי – “The second one (you) is easy for me to litigate against in court; הראשון קשה הימנו – the first one (Ploni) is more difficult than he.” Thus, he tricked the occupant into “purchasing” the property from Ploni, to ease the retrieval of his property. Rava ruled that the owner’s claim is credible. In a case where someone signs as a witness on a purchase, Tannaim argue if the signing amounts to an admission that he did not own the land being sold, or if he can make the above claim. The Gemara explains that this may be specific to an action, like signing, but here, where he merely advised the purchaser verbally, עביד איניש דמיקרי ואמר – a person will occasionally say something which appears to undermine his ownership.

ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא א"ל מינך זבנתיה ואכלתיה שני חזקה אמר ליה בשוקי בראי הואי אמר ליה והא אית לי סהדי דכל שתא הוה אתית תלתין יומי א"ל תלתין יומי בשוקאי הוה טרידנא אמר רבא עביד איניש דכל תלתין יומי טריד בשוקא

ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא, אמר ליה מפלניא זבינתה דאמר לי דזבנה מינך, אמר ליה את לאו קא מודית דהאי ארעא דידי היא, ואת לא זבינתה מינאי, זיל לאו בעל דברים דידי את, אמר רבא דינא קאמר ליה, וביאר הרשב"ם, דכיון דמודה דשלו היה הקרקע מתחלה, לא מבעיא היכא דלא החזיק בה שלש שנים אלא אפילו החזיק בה שלש שנים נמי אינה חזקה ומפקינן ליה מיניה דהא חזקה שאין עמה טענה היא, שהוא אינו יודע אם היתה של אותו שמכרה לו אם לאו, וכיון דהוא מודי למערער דשלו היתה הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, וגם מודה הוא שאינו יודע אם לקחה המוכרה לו מן הבעלים אם לאו, דהא לא טעין דזבנה מינך קמאי דידי, וגם אין לו עדים שהחזיק בה המוכר יום אחד, הלכך הפסיד

ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא, אמר ליה מפלניא זבינא ואכלתיה שני חזקה, אמר ליה פלניא גזלנא הוא, אמר ליה והא אית לי סהדי דאתאי אימלכי בך ואמרת לי זיל זבין, אמר ליה השני נוח לי הראשון קשה הימנו, אמר רבא דינא קאמר ליה, כמאן כאדמון, דתנן העורר על השדה וחתום עליה בעד, אדמון אומר השני נוח לי הראשון קשה הימנו, וחכ"א איבד את זכותו, אפילו תימא רבנן, התם עבד ליה מעשה אבל הכא דבורא עביד איניש דמיקרי ואמר