Bava Basra Daf 2 בבא בצרה דַף 2

The opening Mishnah states: השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר – Partners who agreed to make a partition in a courtyard they previously owned jointly, בונין את הכותל באמצע – build the wall in the center, with half of the wall on each partner’s land. The building materials and depth of the wall follow the local custom, as the Mishnah illustrates. Since each must provide the land and materials for half of the wall, לפיכך אם נפל הכותל – therefore, if the wall eventually fell, המקום והאבנים של שניהם – the place and the fallen stones are assumed to belong equally to both. The Mishnah continues that similarly, in a גינה – garden, in a locale where people customarily build partitions between gardens, each partner must contribute half the land and materials. However, בבקעה – regarding a valley, in a locale where people do not customarily build partitions, we do not require the partners to contribute to a wall. If one chooses to build a wall, כונס לתוך שלו ובונה – he must enter into his own field and build it, and marks the outside of the wall to indicate it is his. Then, if it later falls, the place and stones are his.

The Gemara analyzes the first clause of the Mishnah, and explains: מאי מחיצה – what is the “mechitzah” the partners agreed to make? גודא – A wall (this usage is demonstrated from a Mishnah). This implies that they are only required to build a wall if they agreed to do so, but if one party wanted to mark the border with wooden pegs, he is not compelled to build a wall. אלמא היזק ראיה לאו שמיה היזק – We see from here that visual “damage” by seeing a neighbor’s private activities is not considered damage, so he is not required to avoid it. The Gemara asks that perhaps the word מחיצה here means "פלוגתא" – division, meaning that by merely agreeing to divide the property, each party must contribute towards building a wall, because היזק ראיה is considered damage!? It answers that if so, the Mishnah would have simply said "שרצו לחצות" – who agreed to divide, not who agreed “to make” a מחיצה. In another version on the next Daf, the Gemara does interpret מחיצה as "פלוגתא", teaching that after merely dividing the property, they are required to build a wall, because היזק ראיה is היזק.

The Gemara asks a series of questions challenging the assertion that היזק ראיה is not considered היזק, and concludes with five exceptions where a wall must be built:

(1) גינה – a garden requires a wall, because Rav forbids standing by someone’s field which contains a standing crop, lest he harm it with עין הרע.

(2) נפל – a pre-existing wall which collapsed must be rebuilt, since they originally agreed to build a wall.

(3) הזיקא דרבים – damage from the public gazing into a common courtyard is definitely damage, and all residents must contribute to a wall.

(4) הזיקא דבית – visual damage to a home is definitely damage, since private activities are commonly done there, so one cannot construct a wall at a height from which he can gaze into his neighbor’s window.

(5) גג הסמוך לחצר חבירו – if one’s roof adjoins his friend’s courtyard, he must build a fence four amos high, because the chatzeir’s owner can say: לדידי קביעה לי תשמישי – “For me, my use of the area is regular, as opposed to your use of the roof, and I do not know when you are coming, to conceal my private activities.”

במתני' השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע, מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסין לבינין בונין הכל כמנהג המדינה, לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם, וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו, אבל בבקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו, אלא אם רצה כונס לתוך שלו ובונה ועושה חזית מבחוץ, לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים שלו

סברוה מאי מחיצה גודא, כדתניא מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור חזרה ונפרצה אומר לו גדור נתיאש הימנה ולא גדרה ה"ז קידש וחייב באחריותה, טעמא דרצו הא לא רצו אין מחייבין אותו, אלמא היזק ראיה לאו שמיה היזק, ואימא מחיצה פלוגתא, כדכתיב ותהי מחצת העדה, וכיון דרצו בונין את הכותל בעל כרחו אלמא היזק ראיה שמיה היזק, אי הכי האי שרצו לעשות מחיצה שרצו לחצות מבעי ליה, ובדף הבאה הביא הגמ' איכא דאמרי דמחיצה היינו פלוגתא ושמעינן מינה דהיזק ראיה שמיה היזק

הגמ' הביא כמה קושיית על הנ"ל דהיזק ראיה לא שמיה היזק, ומיישב בכל אחד דבזה שאני, ונמצא חמש אופנים שחייב לבנות אף אם תאמר שהיזק ראיה לא שמיה היזק

בגינה, אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה,  היכא דהיה כותל ונפל, היזיקא דרבים, היזיקא דבית כיון דעבדי שם מילתא דצניעותא, גג הסמוך לחצר חבירו דאמר ליה בעל החצר לבעל הגג לדידי קביעה לי תשמישי לדידך לא קביעה לך תשמישתך, ולא ידענא בהי עידנא סליקא ואתית דאיצטנע מינך