Bava Basra Daf 164 בבא בתרא דַף 164

Rav said: שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר – a document which comes forward with [its text] and its witnesses’ signatures on erased parchment is valid. The Gemara asks that the holder of the שטר can erase the text and write whatever he wants, and answers: אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים – parchment which was erased once is not similar to parchment which was erased twice, and his fraud will be discovered. The Gemara asks that he can erase the signature section twice and the text section once, so that after the עדים sign, he can erase and rewrite text which will now match the erasure beneath the signatures!? Abaye answers that עדים do not sign on erased parchment unless it is erased before them, so they will see if the sections look different. Rav is challenged from a Baraisa: הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר – if [the text] is on unerased parchment and the witnesses’ signatures are on erased parchment, it is valid. According to Rav, he can erase the text and write whatever he wants!? The Gemara answers that the עדים must write, between the two signatures, “We signed on erased parchment and the text was on unerased parchment.”

In the Mishnah on Daf 160a, Rebbe Chanina ben Gamliel said a גט מקושר can be unbound and made into a גט פשוט. Rebbe objected that the dating system of these two types of שטרות are different, because a גט פשוט is written according to the actual year of the king’s reign, whereas a גט מקושר is postdated by an additional year: מלך שנה מונין לו שתים – if he reigned one year, they count two years for him in the שטר; שתים מונין לו ג' – if he reigned two years, they count three for him. The Rashbam explains that the nations counted their kings’ years this way, and a גט מקושר follows this method, to increase the difficulty of its preparation. Therefore, if one repays the loan of a גט מקושר within the year, the lender can claim he lost the שטר and write a receipt with the actual date. Later, he can make the גט מקושר into a גט פשוט, giving the false impression that it describes a different loan a year later!? The Gemara answers that Rebbe Chanina ben Gamliel holds we do not write receipts, and the borrower would not repay the loan unless the שטר is destroyed.

Rebbe once looked disapprovingly at his son Rebbe Shimon, displeased with the writing of a גט מקושר, but Rebbe Shimon protested, “I did not write it; Rebbe Yehudah Chayata wrote it.” Rebbe replied: כלך מלשון הרע הזה – Turn away from this lashon hara! In another incident, Rebbe admired the writing of a sefer Tehillim, and Rebbe Shimon replied that he did not write it, but Rebbe Yehudah Chayata did, and Rebbe again said, "כלך מלשון הרע הזה". Although this was praise, it may not be said, as taught in a Baraisa: לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו – a person should never speak too much about his friend’s good qualities, שמתוך טובתו בא לידי רעתו – because from discussing his good qualities may come discussing his bad qualities. Rav said: שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום – there are three aveiros from which no person is saved every day: הרהור עבירה – thoughts of sin, ועיון תפלה – examining one’s prayer, which the Rashbam interprets as confidence one’s prayers will be answered because of his praying with concentration, ולשון הרע – and lashon hara, which is explained as אבק לשון הרע – a shade of slander.

אמר רב שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר, ואם תאמר מוחק וחוזר ומוחק, אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים, וליחוש דלמא שדי דיותא אמקום עדים מעיקרא ומחיק ליה דכי הדר מחיק ליה להאי הוה ליה אידי ואידי נמחק שתי פעמים, אמר אביי קסבר רב אין העדים חותמין על המחק אלא אם כן נמחק בפניהם, מיתיבי הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר, וניחוש דלמא מחיק ליה וכתיב מאי דבעי והוי ליה הוא ועדיו על המחק ,דכתבי הכי אנחנא סהדי חתמנא על מחקא ושטרא כתב על ניירא

במתני' (לעיל דף קס, עמוד א) איתא דר' חנינה בן גמליאל סבר מקושר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט, והלא אינו דומה זמנו של זה לזמנו של זה, פשוט מלך שנה מונין לו שנה שתים מונין לו שתים, מקושר מלך שנה מונין לו שתים, שתים מונין לו ג', ופרשב"ם, כלומר מקדימין לו שנה שהרי מנהג האומה כדלקמן להקדים למלך שנה ושמא לכבוד המלך היו עושין כלומר כבר החזיק במלכותו שתי שנים וחכמים תקנו לכתוב במקושר כמנהג האומה כדי לתת חילוקים הרבה וחומרות במקושר, וזימנין דיזיף מיניה זוזי במקושר ומיתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה, וא"ל הב לי שטראי, ואמר ליה אירכס לי, וכתב ליה תברא, וכי מטי זמניה משוי ליה פשוט וא"ל הני השתא דיזפת מינאי, קא סבר אין כותבין שובר

ההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי ואמר רבי אין זמן בזה, א"ל ר' שמעון ב"ר לרבי שמא בין קשריו מובלע פלייה וחזייה, הדר חזא ביה רבי בבישות, א"ל לאו אנא כתבתיה ר' יהודה חייטא כתביה, א"ל כלך מלשון הרע הזה, זימנין הוה יתיב קמיה וקא פסיק סידרא בספר תהלים, אמר רבי כמה מיושר כתב זה, אמר ליה לאו אנא כתבתיה יהודה חייטא כתביה, א"ל כלך מלשון הרע הזה, בשלמא התם איכא לשון הרע אלא הכא מאי לשון הרע איכא, משום דרב דימי דתני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו, אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, הרהור עבירה, ועיון תפלה, ולשון הרע לשון, הרע סלקא דעתך אלא אבק לשון הרע