Bava Basra Daf 15 בבא בצרה דַף 15

The Baraisa teaches the authorship of the seforim of Tanach. It states that Moshe wrote the Torah, but that Yehoshua wrote the last eight pesukim. This is a machlokes Tannaim: Rebbe Yehudah (or Rebbe Nechemiah) says that since it is impossible for Moshe to have written "וימת שם משה" – and Moshe died there, we must say that Yehoshua wrote these pesukim. Rebbe Shimon objected, is it possible that Moshe’s Torah was missing even a single letter?! But the passuk implies it was complete!? Rather, until this point Hashem would dictate to Moshe, and Moshe would repeat it and write it, but for the final eight pesukim, Hashem would dictate, ומשה כותב בדמע – and Moshe would write with tears. Rav said: שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן – regarding the last eight pesukim of the Torah, a single person must read them during קריאת התורה, and they cannot be interrupted. The Gemara suggests that this follows Rebbe Yehudah’s opinion, that Yehoshua wrote them, so their laws are different. However, it answers that even if Moshe wrote them, הואיל ואשתנו אשתנו – since they were written differently (i.e., with tears), they are different from the rest of the Torah.

The above Baraisa taught that Moshe wrote Iyov. This supports Rebbe Levi bar Lachma, who said Iyov lived in Moshe’s time. Rava says he lived at the time of the מרגלים sent by Moshe, and when he told them to see "היש בה עץ" – whether there are trees in [Eretz Yisroel], he meant: ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ – there is a certain man [Iyov] living in Eretz Yisroel, whose years are many like a tree’s, ומגין על דורו כעץ – and who protects his generation like a tree protects with its shade. A certain scholar said before Rebbe Shmuel bar Nachmani: איוב לא היה ולא נברא – Iyov never lived, and was never created. אלא משל היה – Rather, the story of Iyov is a parable. Rav Shmuel objected that a passuk clearly indicates that he lived. Rebbe Yochanan and Rebbe Elazar said that Iyov was among those who ascended from the exile in Bavel, and his beis medrash was in Teveria. They were challenged from a Baraisa which clearly identifies Iyov as a pious man of the other nations, and concludes that Iyov’s identity is a machlokes Tannaim. In a Baraisa, Tannaim identify him variously as someone from the time of the שופטים, Achashveirosh, the kingdom of Sheva, or the time of Yaakov. All Tannaim hold he was Jewish, except the latter opinion.

The Gemara commences a lengthy discussion of the story of Iyov. Hashem asked the Satan from where he was coming, and the Gemara darshens his response as saying: רבש"ע שטתי בכל העולם כולו – Master of the world! I have traveled the entire world, ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם – and I have not found anyone as loyal as your servant Avraham, whom You told he would receive ארץ כנען, yet when he could not find a place to bury Sarah without paying four hundred silver shekels, לא הרהר אחר מדותיך – he did not think questioningly about Your ways! Hashem responded, “Have you seen my servant Iyov? כי אין כמהו בארץ – For there is none like him on earth,” whose virtues Hashem details. Rebbe Yochanan said: גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם – Greater is [the praise] said regarding Iyov than that which was said about Avraham. Avraham is referred to as a "ירא אלקים" – one who fears Hashem, but Iyov is called: "איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע" – a perfect and upright man, who fears Hashem and turns away from evil. The Satan protested that Iyov was especially blessed, and the Gemara describes his miraculous blessings: whoever took even a perutah from Iyov was blessed, and his sheep killed wolves. The Gemara adds that he tasted of Olam Haba, in that his plants grew immediately after seeds were planted.

תניא וימת שם משה עבד ה', אפשר משה מת וכתב וימת שם משה, אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר"י, ואמרי לה ר' נחמיה, אמר לו ר"ש אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התורה הזה, אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע, כמו שנאמר להלן ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו, כמאן אזלא הא דא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן, לימא ר"י היא ודלא כר"ש, אפילו תימא ר"ש הואיל ואשתנו אשתנו

משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב, מסייעא ליה לר' לוי בר לחמא דא"ר לוי בר לחמא איוב בימי משה היה, רבא אמר איוב בימי מרגלים היה, כתיב היש בה עץ והכי קאמר להו משה לישראל, ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ, ומגין על דורו כעץ, יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה, א"ל עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ איוב שמו, רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו איוב מעולי גולה היה ובית מדרשו בטבריא היה, מיתיבי חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו, הביא הקב"ה עליו יסורין התחיל מחרף ומגדף כפל לו הקב"ה שכרו בעוה"ז כדי לטרדו מן העולם הבא, תנאי היא דתניא רבי אלעזר אומר איוב בימי שפוט השופטים היה, רבי יהושע בן קרחה אומר איוב בימי אחשורוש היה, רבי נתן אומר איוב בימי מלכות שבא היה, וחכ"א איוב בימי כשדים היה, ויש אומרים איוב בימי יעקב היה, וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה לבר מיש אומרים

ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה', ויבא גם השטן בתוכם ויאמר ה' אל השטן מאין תבא, ויען השטן וגו' אמר לפניו רבש"ע שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם, שאמרת לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ואפילו הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה עד שקנה בד' מאות שקל כסף לא הרהר אחר מדותיך, ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ וגו', א"ר יוחנן גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, ובאיוב כתיב איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע, ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלקים הלא אתה סכת בעדו ובעד ביתו וגו', מאי מעשה ידיו ברכת, א"ר שמואל בר רב יצחק כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך, מאי ומקנהו פרץ בארץ, א"ר יוסי בר חנינא מקנהו של איוב פרצו גדרו של עולם, מנהגו של עולם זאבים הורגים העזים מקנהו של איוב עזים הורגים את הזאבים