Bava Basra Daf 130 בבא בתרא דַף 130

The next Mishnah states that if one says: "איש פלוני יירשני" – Ploni should inherit me, במקום שיש בת – where there is a daughter who would inherit him, or he said “My daughter should inherit me” where there is a son, his words are ineffective. Rebbe Yochanan ben Berokah says: אם אמר על מי שראוי ליורשו – if he said it about someone who is fit to inherit him, דבריו קיימין – his words are effective, but not if he said it about someone unfit to inherit him. The Gemara discusses the scope of the machlokes, and how to interpret the Mishnah accordingly. In one version, some Tannaim hold Rebbe Yochanan ben Berokah even allows bequeathing to an outsider where there is a daughter, or to a daughter where there is a son. In the second version, everyone follows the statement of Rebbe Yishmael, the son of Rebbe Yochanan ben Berokah, who said his father agrees that one cannot bequeath to an outsider where there is a daughter, or to a daughter where there is a son. They argue only על בן בין הבנים – regarding bequeathing to a son among other sons, ובת בין הבנות – or to a daughter among daughters (i.e., a current heir).

Rava said that Rebbe Yochanan ben Berokah’s source is the passuk: "והיה ביום הנחילו את בניו" – It shall be on the day he bequeaths to his sons. This teaches: התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה – the Torah gave the father a permit to bequeath to whomever he wants. Abaye asked Rava, but this law can be derived from the phrase "לא יוכל לבכר" – he cannot give the firstborn right (to another son), implying that he can give away other inheritances!? The Gemara answers, based on a Baraisa, that once the Torah allowed a father to bequeath the portion of one son to another (according to Rebbe Yochanan ben Berokah), one could have made a kal vachomer to allow granting the bechor’s double portion to another son: if a פשוט – ordinary son, whose right is stronger, שנוטל בראוי כבמוחזק – in that he takes potential assets like he takes possessed assets, yet the Torah enables the father to give his portion to another son, then certainly a bechor’s portion, which is not received from ראוי, can be given by the father to another son! Therefore, the Torah stated "לא יוכל לבכר", to teach that he cannot give the bechor’s portion to another son.

A Baraisa states: אין למדין הלכה – one cannot derive practical halachah, לא מפי למוד – neither from Rabbis’ statements made while learning (that one view appears more reasonable), ולא מפי מעשה – nor from their ruling in an incident that came to them (where the observer may not know all the details), עד שיאמרו לו הלכה למעשה – until they tell him, “this is the halachah for practical application” (alternatively: until they tell him the halachah for a practical question he asked them). In a case where they did, ילך ויעשה מעשה – he may go and act accordingly, ובלבד שלא ידמה – provided he does not draw a comparison to a similar case. The Gemara wonders why one should not draw comparisons to other cases: והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה – but the entire Torah is used for comparisons!? Rav Ashi says it means not to draw comparisons regarding טריפות, as taught in a Baraisa, because two apparently similar wounds can have different results.

במתני', האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת, בתי תירשני במקום שיש בן, לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה, ר' יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין, ועל מי שאין ראוי לו ליורשו אין דבריו קיימין, ובגמ', טעמא דאחר במקום בת, ובת במקום בן, הא בן בין הבנים, ובת בין הבנות דבריו קיימין, אימא סיפא רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין היינו תנא קמא, וכי תימא רבי יוחנן בן ברוקה אפילו אחר במקום בת ובת במקום בן קאמר, והתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר לא נחלקו אבא וחכמים על אחר במקום בת ובת במקום בן שלא אמר כלום, על מה נחלקו על בן בין הבנים ובת בין הבנות שאבא אומר יירש וחכמים אומרים לא יירש, איבעית אימא מדקאמר לא נחלקו מכלל דתנא קמא סבר נחלקו, איבעית אימא כוליה דרבי יוחנן בן ברוקה היא וחסורי מחסרא והכי קתני, האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום, הא בת בין הבנות ובן בין הבנים אם אמר יירש כל נכסיו דבריו קיימין, שר' יוחנן אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין

אמר רבא מאי טעמיה דרבי יוחנן בן ברוקה, אמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו, התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, אמר ליה אביי הא מלא יוכל לבכר נפקא, ההוא מיבעי ליה לכדתניא אבא חנן אמר משום רבי אליעזר מה תלמוד לומר לא יוכל לבכר, לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו שיכול והלא דין הוא ומה פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק לא כל שכן, תלמוד לומר לא יוכל לבכר, ויאמר לא יוכל לבכר מה ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו, שיכול והלא דין הוא ומה בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק אמרה תורה לא יוכל לבכר פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק לא כל שכן, ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה

תנו רבנן אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה, שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה, ובלבד שלא ידמה, מאי ובלבד שלא ידמה והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה, אמר רב אשי הכי קאמר ובלבד שלא ידמה בטרפות, דתניא אין אומרים בטרפות זו דומה לזו ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה