Bava Basra Daf 127 בבא בתרא דַף 127

The Gemara teaches five laws which exclude טומטום שנקרע ונמצא זכר – tumtum whose covering was torn off and he was found to be a male. (1) אינו נוטל פי שנים – He does not take a double portion of his father’s property, even if he was the firstborn. (2) He is not subject to the law of בן סורה ומורה – a wayward and rebellious son. (3) אינו ממעט חלק בכורה – He does not reduce the bechor’s extra portion. The bechor’s portion is calculated as if he does not exist, and the remainder is divided equally among all the brothers. (4) Rav Shizvi says he is not circumcised on the eighth day if it is Shabbos. (5) Rav Sheravya says his mother does not become tamei from his childbirth. This last ruling is refuted from a Mishnah teaching that a woman who miscarries a טומטום must observe the stringencies of a male and female birth (i.e., fourteen tamei days, and a tahor period only until forty days). This does not refute Rav Shizvi’s ruling, although it is based on the same passuk, because it is possible that the Tanna is uncertain about excluding a טומטום.

A Baraisa darshens: "בכור" ולא ספק – the passuk says “firstborn,” teaching the double portion is not given to a doubtful bechor. This means to exclude from Rava’s ruling: שתי נשים שילדו ב' זכרים במחבא – two wives of one man who gave birth in hiding, and it is therefore unknown which is the bechor, כותבין הרשאה זה לזה – they may write for each other a [document empowering the other to collect on his behalf], to be able to collect the extra portion. The above Baraisa teaches that since the bechor’s identity was unknown, he is not entitled to the extra portion at all. Rav Pappa told Rava that Ravin sent a ruling from Rebbe Yannai: הוכרו ולבסוף נתערבו – if [the infants] were originally recognized and later became mixed (i.e., the bechor’s identity was initially known, but later the two were confused), they may write a הרשאה for each other. Since his identity was once known, the bechor is entitled to a double portion. לא הוכרו – But if they were not ever recognized, they cannot write a הרשאה for each other, because the bechor is not entitled to a double portion. Rava had his error announced publicly and corrected it.

A Baraisa darshens the word "יכיר" – he shall recognize (his firstborn son) to teach: יכירנו לאחרים – he can identify him to others. From here Rebbe Yehudah said: נאמן אדם לומר זה בני בכור – a person is believed to say, “This is my firstborn son,” even when it was presumed otherwise. Similarly, he is also believed to identify his son as a חלל. The Chachomim say he cannot identify his bechor against a presumption, nor disqualify his son. Rava explains that they derive from "יכיר" that a father can identify his firstborn son בצריך היכרא – where identification is needed (i.e., there is no presumed bechor). Although it seems obvious that a father is believed (to entitle him to a double portion of inheritance), since he could simply give him any of his possessions as a gift, a pasuk is needed for possessions he obtains after his identification (which he could not give as a gift). According to Rebbe Meir, who holds one may even transfer possessions he later acquires, the pasuk is needed for possessions he acquires as a גוסס – dying man, when he is incapable of transferring them.

אמר ר' אמי טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים, רב נחמן בר יצחק אמר אף אינו נידון כבן סורר ומורה, אמימר  אמר אף אינו ממעט חלק בכורה, רב שיזבי אמר אף אינו נימול לשמנה (לדחות שבת), רב שרביא אמר אף אין אמו טמאה לידה, מיתיבי המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקיבה, תיובתיא דרב שרביא תיובתא, לימא תיהוי תיובתא דרב שיזבי, תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא

הגמ' הביא ברייתא הדורש, בכור ולא ספק ,לאפוקי מאי, לאפוקי מדדרש רבא דדרש רבא שתי נשים שילדו ב' זכרים במחבא כותבין הרשאה זה לזה, א"ל רב פפא לרבא והא שלח רבין דבר זה שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר ברם כך אמרו משום ר' ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה, לא הוכרו אין כותבין הרשאה זה לזה, הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משום ר' ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לא הוכרו אין כותבין הרשאה זה לזה

תניא יכיר, יכירנו לאחרים, מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן אדם לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה, וחכמים אומרים אינו נאמן, א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי, בצריך היכרא, למאי הלכתא, למיתבא לו פי שנים, לא יהא אלא אחר אילו בעי למיתבא ליה במתנה מי לא יהיב ליה, לא צריכא בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן, ולר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי, בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס