Bava Basra Daf 123 בבא בתרא דַף 123

The Gemara asks why Reuven’s double portion was given to Yosef. It cannot be to repay Yosef for supporting Yaakov in Mitzrayim, because if Reuven had not sinned, would Yosef have received nothing?! Rather, Rebbe Yonasan said the בכורה should have come from Rochel (i.e., Yosef should have been born first), אלא שקדמתה לאה ברחמים – but Leah preceded her through praying for mercy and had children first. Leah’s eyes are described as "רכות" – soft (i.e., teary), which would be denigrating for her. Rebbe Elazar says this means her “gifts” were "ארוכות" – larger (i.e., her descendants were Kohanim, Leviim, and kings). Rav says this is meant literally, but a praise for her: Leah overheard people saying that as the older sister, she would marry Esav, and Rochel would marry Yaakov. When she was told about Esav’s wickedness and Yaakov’s righteousness, she wept until her eyelashes fell out. The passuk says Hashem saw Leah was "שנואה" – hated and opened her womb. The Torah would not denigrate Yaakov by saying he literally hated Leah; rather, it means ראה הקדוש ברוך הוא ששנואין מעשה עשו בפניה – Hashem saw that Esav’s actions were hated by her, so He opened her womb.

Rebbe Yonasan said that the בכורה should have come from Rochel, but Leah preceded her, as explained above, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל – but because of Rochel’s modesty, החזירה הקדוש ברוך הוא לה – Hashem returned [the בכורה] to her, when Reuven lost it. The Gemara explains Rochel’s exceptional צניעות: Yaakov told Rochel that he was her father’s brother, while he was actually her father’s nephew. Rather, it means that when Yaakov asked Rochel if she would marry him, she agreed, but warned him that her father is deceitful, and Yaakov would not succeed. She explained that her father would not marry her off before her older sister Leah and would trick Yaakov into marrying her. Yaakov responded: אחיו אני ברמאות – I am his brother (i.e., equal) in deceit. Rochel wondered if it is permitted for the righteous to act deceitfully, and Yaakov responded that the passuk says: עם נבר תתבר ועם עקש תתפל – with an honest person, act honestly, but with a crooked person, act crookedly. Yaakov gave Rochel סימנין – signs to prove who she was on their wedding night, but Rochel was afraid Leah would be shamed when she was discovered and gave her the simanim.

Rebbe Chelbo asked Rebbe Shmuel bar Nachmani about the passuk: ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' – “And it was, when Rochel had given birth to Yosef,” that Yaakov asked Lavan to allow him to return to his land. Why did he decide to return when Yosef was born? Rebbe Shmuel bar Nachmani answered: ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף – Yaakov Avinu saw that Esav’s offspring is only destined to given into the hands of Yosef’s offspring, as the passuk says: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש – and Yaakov’s house shall be a fire, and Yosef’s house shall be a flame, and Esav’s house to straw (it concludes that Esav’s house will be destroyed, with nothing remaining). Rebbe Chelbo asked that we find that Dovid struck the people of Amalek, although he descended from Yehudah!? Rebbe Shmuel bar Nachmani responded that whoever taught him נביאים did not teach him כתובים, because a passuk there states that Dovid was joined by men from Menashe, which is why he was successful against Amalek.

בעא מיניה ר' חלבו מרבי שמואל בר נחמני מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף, מה ראה ובחללו יצועי אביו כתיב, אלא מה ראה שנתנה ליוסף, אמשול לך משל למה הדבר דומה לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו, לימים העשיר אותו יתום ואמר אהניהו לבעל הבית מנכסי, א"ל ואי לאו דחטא ראובן לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם, אלא ר' יונתן רבך לא כך אמר ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, כתיב ועיני לאה רכות, מאי רכות אילימא רכות ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב בגנות צדיקים דבר הכתוב, אלא א"ר אלעזר שמתנותיה ארוכות, כלומר שיצא ממנה כהן לוי וישראל, רב אמר לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו, איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו איש תם יושב אוהלים והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה, והיינו דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה, מאי שנואה ראה הקב"ה ששנואין מעשה עשו בפניה ויפתח את רחמה

ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא, והלא בן אחות אביה הוא, אלא אמר לה מינסבת לי, אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה, אמר לה מאי רמאותיה, אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסבא לי מקמה, אמר לה אחיו אני ברמאות, א"ל ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא, אין עם נבר תתבר ועם עקש תתפל, מסר לה סימנין, כי קא מעיילי לה ללאה סברה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה, והיינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה, מכלל דעד השתא לאו לאה היא, אלא מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא

בעא מיניה ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' מאי שנא כי אתיליד יוסף, אמר ליה ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו', איתיביה ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם, אמר ליה דאקריך נביאי לא אקריך כתובי דכתיב בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה עדנה ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד ואליהוא וצלתי ראשי האלפים אשר למנשה