Bava Basra Daf 113 בבא בצרה דַף 113

A derashah is quoted: מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק – from where is it derived that a husband does not [inherit] the potential assets of his wife as he does inherit her possessed assets (meaning, he does not inherit assets that she stood to inherit, but died before her relative did)? The Gemara quotes two pesukim (cited on the previous Daf), one describing Seguv’s son Yair owning cities which his father did not, and one describing Elazar’s son Pinchas owning property his father did not. The Gemara assumes each incident is where the father’s wife was an heir to her relatives but died before they did. The son inherited the assets, and not the husband, because a husband does not inherit “potential” assets from his wife. The first passuk is inconclusive, because Yair may have inherited from his wife, not his mother. The second passuk is conclusive proof, because although one might argue that Pinchas received it from fields consecrated through a חרם (a neder designating property to Kohanim), the superfluous term "בנו" – his son teaches: נחלה הראויה לו וירשה בנו – it was an inheritance which was fit to be his [Elazar’s], but his son inherited it.

The Mishnah on Daf 108a taught that בני אחות – a sister’s sons inherit her brother (i.e., their, maternal uncle). A Baraisa states: בני אחות ולא בנות אחות – a sister’s sons, but not a sister’s daughters. Rav Sheishess explains this means לקדם – for the sons to precede the daughters in inheriting their uncle. A Baraisa darshens this from "וירש" – “and” he shall inherit: מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה – this compares the second inheritance to the first inheritance. This teaches:  מה ירושה ראשונה בן קודם לבת – just as with the “first” inheritance (where one’s children inherit him directly), the sons precede the daughters, אף ירושה שניה בן קודם לבת – so too with the “second” inheritance (where another relative inherits one who died childless, such as inheriting an uncle), the sons precede the daughters.

A Baraisa darshens the passuk: והיה ביום הנחילו את בניו – and it will be “on that day” that he bequeaths to his sons, teaching: ביום אתה מפיל נחלות – by day you may pass down inheritances, ואי אתה מפיל נחלות בלילה – but you may not pass down inheritances at night. Abaye objected, does that mean that if someone dies at night, his children do not inherit him?! Rather, the Baraisa refers to דין נחלות – executing the division of estates, as a Baraisa darshens: "והיתה לבני ישראל לחוקת משפט" – and it shall be to Bnei Yisroel as a statute of judgement, teaching: אורעה כל הפרשה כולה להיות דין – the entire section of inheritance is established to be judgements and must similarly take place by day. This is illustrated by Rav Yehudah’s ruling: שלשה שנכנסו לבקר את החולה – if three people entered to visit a sick person, and he instructed them to give some of his property to particular people if he dies (as a מתנת שכיב מרע), רצו כותבין – if they want, they can record the instructions as mere witnesses; רצו עושין דין – but if they want, they can execute the judgement themselves and dictate which portion is given to each beneficiary. Rav Chisda said they may only act as judges when they were given the instructions by day.

א"ר אבהו אמר ר' יוחנן אמר רבי ינאי אמר רבי ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק, שנאמר ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד, מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב, אלא מלמד שנשא שגוב אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו מורישיה וירשה יאיר, ואומר ואלעזר בן אהרן מת ויקברו וגו', מנין לפנחס שלא היה לו לאלעזר, מלמד שנשא אלעזר אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו מורישיה וירשה פנחס, ומאי ואומר, וכי תימא יאיר דהוה נסיב איתתא ומתה וירתה, תלמוד לומר ואלעזר בן אהרן מת, וכי תימא דנפלה ליה בשדה חרמים, אמר קרא בנו, נחלה הראויה לו וירשה בנו

במתני', (לעיל דף קח, עמוד א) למדנו בני אחות יורשין, תנא בני אחות ולא בנות אחות, למאי הלכתא אמר רב ששת לקדם, תני רב שמואל בר רב יצחק קמיה דרב הונא וירש, מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה, מה ירושה ראשונה בן קודם לבת, אף ירושה שניה בן קודם לבת

תני רבה בר חנינא קמיה דרב נחמן והיה ביום הנחילו את בניו, ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה, א"ל אביי אלא מעתה דשכיב ביממא הוא דירתי ליה בניה מאן דשכיב בליליא לא ירתי ליה בניה, דלמא דין נחלות קא אמרת, דתניא והיתה לבני ישראל לחוקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין, וכדרב יהודה, דאמר רב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין, שנים כותבין ואין עושין דין, ואמר רב חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה אפילו שלשה כותבין ואין עושין דין