Bava Basra Daf 11 בבא בתרא דַף 11

Binyomin Hatzaddik was in charge of the communal tzedakah fund. A woman came to him during a famine, but he swore that the fund was empty. She said that without sustenance, she and her seven children would die, and he gave her from his own money. Later, Binyomin became deathly ill, and the מלאכים cried out: רבונו של עולם – Master of the world! אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל  – You said that whoever preserves one Jewish life כאילו קיים עולם מלא – is considered like he preserves an entire world, ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה – and Binyomin Hatzaddik, who kept alive a woman and her seven children, ימות בשנים מועטות הללו – should die after these few years of life?! The decree was immediately torn up, and twenty-two years were added to his life. A Baraisa relates that King Munbaz gave away of his treasuries and his ancestors’ treasuries during years of famine, and his family was upset that he was depleting wealth built over generations. Munbaz explained six benefits of his actions over his fathers’: they hoarded wealth below the ground, in a place accessible by others, which does not produce fruits, is only money, is for others to use, and for this world. Munbaz was “storing” his wealth in Heaven, in a secure place, which produces fruits, he “stored” lives saved, for himself, and for עולם הבא.

The next Mishnah teaches how large a jointly owned property must be in order for one partner to demand a division. For example, a chatzeir requires four amos for each partner. It concludes: זה הכלל – This is the rule:  כל שיחלק ושמו עליו חולקין – anything which would be divided and retains its name, we divide. If not, neither partner can force a division. The Gemara adds that space is also required in a chatzeir to allow four amos in front of each entrance to enable unloading. Thus, a chatzeir would require eight amos for each partner. Rav Huna said: חצר מתחלקת לפי פתחיה – a chatzeir is divided according to its entrances. Thus, if one house has two entrances and the other has one, the first house receives two-thirds of the chatzeir, and the other receives one-third. Rav Chisda says each entrance receives four amos, and the rest of the chatzeir is divided equally. A Baraisa supports Rav Chisda’s opinion.

Rav Huna said that if a resident of a  מבוי wants to enclose the area opposite his chatzeir’s entrance to the  מבוי , בני מבוי מעכבין עליו – the other residents of the מבוי can prevent him from doing so, שמרבה עליהן את הדרך – because it will increase the way for them, since they will have to walk around the enclosure. Rav Huna is challenged from a Baraisa, discussing five חצירות along the length of a מבוי, which opens at one end into a street. It states: כולן משתמשות עם החיצונה – all of [the מבוי’s residents] may use the area opposite the outermost [chatzeir], which they pass through to reach the street, והחיצונה משתמשת לעצמה – and the outermost [chatzeir’s] residents only have a right to use their own area by their chatzeir. The innermost chatzeir’s residents have rights to all areas of the chatzeir, and no others have rights to the area by their chatzeir. Rav Huna, on the other hand, implies that any resident can prevent any chatzeir from enclosing their entrance area, regardless of location!? The Gemara concludes that it is a machlokes Tannaim.

תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת אמרה לו רבי פרנסני, אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום, אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים, עמד ופרנסה משלו, לימים חלה ונטה למות אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו, מיד קרעו לו גזר דינו, תנא הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו

ת"ר מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת, וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבזם, אמר להם אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה, אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות

במתני' הביא השיעורים כמה צריך להיות חצר או שדה כדי שאחד יכול לכוף את חבירו לחלוק, כגון בחצר כל שיש ד' אמות לזה וד' אמות לזה, ומסיק המשנה, זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין, ובגמ', א"ר אסי אמר ר' יוחנן ארבע אמות שאמרו חוץ משל פתחים

אמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחיה, ורב חסדא אמר נותנין ארבע אמות לכל פתח ופתח והשאר חולקין בשוה, והגמ' הביא תניא כוותיה דרב חסדא

אמר רב הונא אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו, שמרבה עליהן את הדרך, מיתיבי חמש חצרות פתוחות למבוי כולן משתמשות עם החיצונה, והחיצונה משתמשת לעצמה, והשאר משתמשות עם השניה, והשניה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם החיצונה, נמצאת פנימית משתמשת לעצמה ומשתמשת עם כל אחת ואחת, תנאי היא, והגמ' הביא המחלוקת תנאים