Bava Metzia Daf 71 בבא מציה דַף 71

In a Baraisa, Rebbe Yose said: בא וראה סמיות עיניהם של מלוי ברבית – Come and see the blindness of those who lend with ribbis! Ordinarily, if someone is called a רשע, he fights with the offender as if he was threatening his life. Yet, those who lend with ribbis, when writing the שטר, bring witnesses and a scribe, and a pen and ink, and effectively write and sign: פלוני זה כפר באלקי ישראל – Ploni denied the G-d of Yisroel by ignoring His prohibition against ribbis. Rebbe Shimon ben Elazar taught in a Baraisa that the Torah says about anyone who has money and lends it without ribbis: כספו לא נתן בנשך – he did not give his money on interest, ושחד על נקי לא לקח – and has not taken a bribe against the innocent; עשה אלה לא ימוט לעולם – he who does these shall never falter. This implies: שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין - that anyone who does lend with ribbis, his possessions will falter. Although even the possessions of those who lend without ribbis falter, they rise again, as opposed to those who lend with ribbis.

A Baraisa states that if a Jew borrowed from a non-Jew with interest, and another Jew asked to borrow the money and pay the additional interest to the non-Jew, it is forbidden as a loan from the Jew. ואם העמידו אצל נכרי – but if [the first borrower] presented him to the non-Jew, who agreed to transfer the loan to him, it is permitted as a loan from the non-Jew. In the reverse case, where the lender is a Jew and the first borrower is a non-Jew, then borrowing from the first borrower is permitted, but if the transfer is made at the lender’s direction, it is prohibited as a loan from the Jew. The final ruling is understandable, for although a non-Jew cannot be or appoint a shaliach (so the lender is actually the non-Jewish “intermediary”), the Baraisa rules strictly to consider the non-Jew a shaliach of the Jewish lender. However, in the first pair of cases (of the non-Jewish lender), the loan should be prohibited even at the lender’s direction, since the Jewish borrower cannot be his shaliach!? Rav Pappa answers: כגון שנטל ונתן ביד – it is a case where [the [non-Jew] took the money from the first borrower and gave it with his hand to the second borrower, so the loan is from the non-Jew. The Gemara explains the novelty.

Rav Ashi attempts to answer that a non-Jew is only disqualified from shelichus for terumah, but not other halachos. In another version, he said that although a non-Jew cannot be a shaliach, a Jew can be his shaliach. Both of these answers are disproven, based on the source for shelichus from terumah.

Ravina answers: נהי דשליחות לנכרי לית ליה – Granted that a non-Jew does not have the power of shelichus, זכיה מדרבנן אית ליה – but Rabbinically, he has the power of acquisition through a third party, without the beneficiary’s knowledge of appointing a shaliach. Therefore, the second borrower acquires the payment on the non-Jew’s behalf, and then borrows it from him. Ravina derives this from a קטן, who is disqualified from shelichus (since he cannot separate terumah, the source of shelichus), yet Rabbinically still has the power of זכייה. The Gemara rejects Ravina’s proof: ישראל אתי לכלל שליחות – a Jew, even a קטן, will later come into the principle of shelichus when he matures, so the Rabbis granted him זכייה while he is still a קטן, whereas a non-Jew will never be eligible for shelichus, and so does not

תניא אמר ר' יוסי בא וראה סמיות עיניהם של מלוי ברבית, אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו והם מביאין עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין פלוני זה כפר באלקי ישראל, תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא ברבית עליו הכתוב אומר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם, הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין

תנו רבנן מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת ישראל, כיצד ישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית וביקש להחזירם לו, מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור, ואם העמידו אצל נכרי מותר, וכן נכרי שלוה מעות מישראל ברבית וביקש להחזירם לו, מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר, ואם העמידו אצל ישראל אסור, בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא כיון דאין שליחות לנכרי איהו ניהו דקא שקיל מיניה רביתא, אמר רב פפא כגון שנטל ונתן ביד, ואכתי מאי למימרא, מהו דתימא נכרי גופיה כי עביד אדעתא דישראל קא גמיר ויהיב קמ"ל

ממשיך הגמ', רב אשי אמר כי אמרינן אין שליחות לנכרי הני מילי בתרומה אבל בכל התורה כולה יש שליחות לנכרי, והא דרב אשי ברותא היא מאי שנא תרומה דלא, דכתיב אתם גם אתם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם נמי בני ברית, שליחות דכל התורה כולה נמי מתרומה גמרינן לה, אלא דרב אשי ברותא היא, איכא דאמרי אמר רב אשי כי אמרינן אין שליחות לנכרי הני מילי אינהו לדידן אבל אנן לדידהו הוינא להו שליח, והא דרב אשי ברותא היא, מ"ש אינהו לדידן דלא דכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית, אנן לדידהו נמי מה אתם בני ברית קאמר, אלא הא דרב אשי ברותא היא

רבינא אמר נהי דשליחות לנכרי לית ליה זכיה מדרבנן אית ליה, מידי דהוי אקטן, קטן לאו אף על גב דלית ליה שליחות אית ליה זכיה מדרבנן הכא נמי לא שנא, ולא היא ישראל אתי לכלל שליחות עכו"ם לא אתי לכלל שליחות