Bava Metzia Daf 60 בבא מציה דַף 60

The next Mishnah states: אין מערבין פירות בפירות – [Sellers] may not mix produce from one field into produce from another field when selling him produce from the second field, even if both grains are equally new, and he certainly cannot mix new grain into old grain for a purchase of old grain (which produces more flour). One may mix strong wine into mild wine (where mild wine is being purchased), מפני שהוא משביחו – because [the strong wine] improves it. Sellers cannot mix sediment of wine into wine, but one may mix in its own sediment. Rav Nachman says the permit to mix strong wine into mild wine is only בין הגיתות – during the wine-production season, where they ferment together, but mixing afterwards is prohibited, because blending independently fermented wines is detrimental. The Gemara asks that sellers currently blend wines even after the wine-production season, and Rav Pappa says: דידעי וקא מחלי – because [buyers] know of it and agree. Alternatively, it follows Rebbe Acha’s opinion, who permits mixing foods בדבר הנטעם – with something tasted by the buyer before purchase, because he will detect it.

In the next Mishnah, Rebbe Yehudah says: לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות – A storekeeper may not distribute toasted grain or nuts to the children, מפני שהוא מרגילן לבא אצלו – because he accustoms them to come to him. The Chochomim permit it, which the Gemara explains is because the other storekeepers can offer other treats, such as figs. The Tanna Kamma says one may not lower the price of his goods below the market price, because people will only buy from him, but the Chochomim say: זכור לטוב – he is remembered for good, which the Gemara explains because the wholesalers will follow his lead and lower their prices as well. Abba Shaul says one may not sift crushed beans to remove the refuse, because their improved appearance enables him to raise their price beyond the value of their removal. The Chochomim permit it, which the Gemara explains is based on Rebbe Acha, who permits improving merchandise’s appearance בדבר הנראה – through something visible, which the buyer realizes. However, they agree he may not sift only from the opening of the bin, giving the false impression that the whole bin is sifted, שאינו אלא כגונב את העין – because this does nothing but deceive the [buyer’s] eye.

The fifth Perek begins: איזהו נשך – what is a case of נשך (literally “biting”), implying the borrower’s loss, ואיזהו תרבית – and what is a case of תרבית (from the word “increase”), implying the lender’s profit? If one lends a sela (four dinarim) to be repaid five dinarim, or lends two סאה of wheat to be paid three, these loans are forbidden as נשך, מפני שהוא נושך – because he “bites” the borrower to pay more than he borrowed. The Mishnah describes תרבית as a case of putting down money to purchase produce to be given later, which the Gemara will explain on Daf 62b. This ribbis is only Rabbinically prohibited, and the Gemara says that because the Mishnah did not give a case of Biblical ribbis (through a loan): מכלל דאורייתא דנשך ותרבית חדא מלתא היא – this implies that Biblically, נשך and תרבית are one thing, and there is no case of one without the other (and the Mishnah’s first case constitutes תרבית as well as נשך). Rava eventually concludes that the Torah only divided them into two terms לעבור עליו בשני לאוין – so one should be liable for violating two prohibitions for these two concepts.

במתני', אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים, באמת אמרו ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו, אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו, מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא א"כ הודיעו, ולא לתגר אע"פ שהודיעו שאינו אלא לרמות בו, מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו, התגר נוטל מה' גרנות ונותן לתוך מגורה אחת, מה' גיתות ונותן לתוך פיטום אחד, ובלבד שלא יהא מתכוין לערב, ובגמ', א"ר אלעזר עדא אמרה כל באמת אמרו הלכה היא אמר ר"נ ובין הגיתות שנו, והאידנא דקא מערבי שלא בין הגיתות, אמר רב פפא דידעי וקא מחלי, רב אחא בריה דרב איקא אמר הא מני רבי אחא היא דתניא רבי אחא מתיר בדבר הנטעם

במתני', רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו, וחכמים מתירין, ולא יפחות את השער, וחכ"א זכור לטוב, ובגמ' מפרש הטעם, משום דקא מרווח לתרעא, ופרש"י, ואוצרי פירות יראו שהוזלו וימכרו בזול

לא יבור את הגריסין דברי אבא שאול, וחכמים מתירין, ובגמ' מפרש הטעם מאן חכמים רבי אחא דתניא רבי אחא מתיר בדבר הנראה, ומודים שלא יבור מעל פי מגורה שאינו אלא כגונב את העין

במתני', איזהו נשך ואיזהו תרבית, איזהו נשך המלוה סלע בה' דינרין, סאתים חטין בשלש, אסור מפני שהוא נושך, ואיזהו תרבית, המרבה בפירות כיצד, לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער, עמדו חטין בל' דינרין, אמר לו תן לי חטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין, אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים והרי לך אצלי בהן יין, ויין אין לו, ובגמ' לקמן פירש מה ריבית יש בזה, ומבואר דאינו אלא רבית מדרבנן

ובגמ', מדשביק לריבית דאורייתא וקא מפרש דרבנן מכלל דאורייתא דנשך ותרבית חדא מלתא היא, והא קראי כתיבי נשך כסף וריבית אוכל, והגמ' מסיק דליכא נשך בלא תרבית ולא תרבית בלא נשך ולא חלקן הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאווין

סימן: מדבקת סמיילי

החנוני השמח שהשתמש במדבקות סמיילי בצבעים שונים להזכיר לעצמו לא לערב פירות חדשים בפירות ישנים, ולא יין קשה ברך, ושם מדבקות על חבילות קליות ואגוזין שהתינוקות יתרגלו לבוא אצלו, היה לו שתי מדבקות אדומות שהיה כתוב עליהן: "נשך" ו"תרבית", להדביק במקום של מלווי בריבית.